האמת היחידה, על מותו של מלך המוזיקה המזרחית , זוהר ארגוב.

"הסיקור העיתונאי המלא כפי שפורסם ב'עולם הזה' בנובמבר 1987 , ימים ספורים לאחר שזוהר נמצא תלוי וללא רוח חיים בתא המעצר במשטרת ראשון לציון. הכתבה סוקרת את ימיו וחודשיו האחרונים של המלך ואת סיפור מותו:

"זוהר לא התאבד. אני בטוחה בזה. אני הרי מכירה אותו טוב הוא עבר תקופות קשות הרבה יותר. עכשיו, שבועיים לפני השחרור, לא היתה לו שום סיבה לכך". כך אמרה בהחלטיות רבה מלכה, אחותו של זוהר, ארבעה ימים אחרי הלוויה, כשישבה שבעה עם משפחתה. המשפחה הקימה בחצר ביתם סוכה גדולה ושם קיבלה את פני מנחמיה. "בבית לא היה מקום לכולם", הסבירה מלכה. המון אנשים מכל רחבי הארץ הגיעו. על שולחן ארעי היה מונח, כנהוג אצל העדה התימנית, כיבוד ואוכל רב.
"אנחנו עדיין המומים", אמרה מלכה. "לא מעכלים עוד את מה שקרה. רק כשאהיה לבד בבית אתחיל להתמודד עם הכאב. לאמא ישאר כתם שחור תמיד". המשפחה מצדה דורשת שתקום ועדת חקירה מחוץ למשטרה שתחקור את נסיבות המוות. האח בצלאל: "במשטרה כולם מכסים אחד עם השני, אנחנו רוצים שגורם מבחוץ יחקור". מלכה: "אנחנו רוצים לראות את הדו"ח הפתולוגי, עד עכשיו לא קיבלנו אותו. אנחנו רוצים לראות במו עינינו. לדעתנו כל הסיפור היה מתוכנן".
אמא עורקבי: "לא רצו אותו על הבמה אז עשו לו את זה. ביום השישי לפני המוות זוהר בא לחופשה ובערב הלכנו כל המשפחה לראות אותו מופיע במועדון הפלקה. הוא היה כל כך מוצלח. המועדון היה מלא באנשים, המונים היו שם, עמדו על החלונות כדי לראות את זוהר. בעל המקום אמר שהוא לא זוכר כזה פיצוץ".
במוצאי אותה השבת, לילה לפני החזרה לכלא, יצא זוהר עם הזמר ישי לוי וחברתו לבילוי. לפנות בוקר נפרד מהם לוי, כדי לקנות אוכל. זוהר והבחורה נסעו לבדם לבית אמו של זוהר. ביום ראשון התלוננה הבחורה כי זוהר ניסה לאנוס אותה. באותו יום היה אמור לחזור זוהר לכלא עתלית, שם היה עצור על עבירות סמים וגניבת נשק. הוא הובא לתחנת המשטרה בראשון לציון, שם היה עצור עד יום ההתאבדות, היום השישי. מלכה טוענת שלא יכול להיות שזוהר התאבד בגלל האונס, כי לא היה אונס. היא גם סיפרה שערב לפני מותו היתה אצלו בביקור והשוטרים סיפרו לה שהבחורה בכלל לא באה להעיד על מקרה האונס ולכן יסגר התיק.
מלכה: "זוהר לא אנס אותה. שלחתי את בעלי ביום ראשון בבוקר להעיר את זוהר כדי שלא יאחר לחזור לכלא. הוא פגש את הבחורה. היא כלל לא נראתה חבולה והיא אפילו נפרדה מזוהר בנשיקה. כל הסיפור הזה לא יתכן. בן אדם שעוד שבועיים עומד להשתחרר סופר את הזמן שנותר לו ולא הורג את עצמו!".
נוסף על כל אלה, טוענת המשפחה, שלא יתכן שזוהר יתלה את עצמו והאסירים האחרים בתא לא ישימו לב לכך. מפקד התחנה טען שהאסירים ישנו. האח בצלאל: "אני היתי עצור בתחנה הזו מיליון פעם אז שלא יספרו לי סיפורים. העצירים בתחנה לא ישנים כל הזמן. יש שם צעקות ובלאגן. לא יתכן שפתאום כולם ישנו בשקט". מלכה: "יש בתא מיטת בטון וזוהר לא היה יכול לתלות את עצמו. הוא גבוה והרגליים שלו נגעו ברצפה".
"יום לפני ההתאבדות ביקרתי אותו במעצר. כאב לו שמעלילים עליו את האונס. הוא אמר לי: 'מלכה, תלכי לז'נו, תגידי לו שישאל את הבחורה למה התלוננה'. שבוע לפני זה באתי עם גילי, הבן. הוא הבטיח לו שיהיה לו אבא חדש. בכלל, הוא תמיד היה פתוח איתו ודיבר איתו על הכל. באותו הביקור בכלא הוא אמר לי ולגילי שבכלא הוא מצליח להיגמל. הבעיה היא בחוץ. זוהר אמר: 'יש לי אוהבים ושונאים. האוהבים שלי הם אלה ששומעים את השירים שלי. השונאים שלי הם אלה שמעשנים איתי את הסם'. זוהר ידע את מצבו אבל היה אופטימי".
ביום שישי האחרון בשעות הצהריים ליוו את ארגוב אלפים בדרכו האחרונה. הוא נקבר בבית הקברות הסמוך לשיכון המזרח, השכונה בה גדל והתגורר עם משפחתו. מסע ההלוויה יצא לדרך ואחרי כמה צעדים התמוטטה יונה עורקבי, האם, חולת הסכרת. גם האחים של זוהר התקשו להחזיק מעמד. הם בכו בקול ונראו על סף התמוטטות. בין האלפים נראו גם כוכבי הזמר המזרחי: ניסים גרמה, מרגלית צנעני, אביהו מדינה, חופני, אבנר גדסי ואחרים. לאחר כל הבכי והמהומה הרבה הקהל הגדול התפזר. על תל אפור נותר מיותם שלט קטן ושחור: זוהר ארגוב. השם שהופיע כל כך הרבה על גבי פלקטים ענקיים המבשרים את הופעותיו, מתנוסס עתה על שלטים שחורי מסגרת.
את ליל ה-6 בנובמבר לא ישכח טל לעולם. "זוהר צרח כל הלילה. קצין תורן נכנס פנימה אליו וביקש שיפסיק. זה לא עזר כל כך. הוא התחיל לשחק משחק מסוכן: משלא עזרו צעקותיו לקבל עוד ועוד כדורי הרגעה, הוא לקח שמיכה, קרע אותה וקשר את קצה האחד לסורג החלון ואת הקצה השני כרך על צווארו. הקצין התורן נבהל וכבל את ידיו ורגליו באזיקים. זוהר המשיך לצרוח. 'יותר אני לא עושה את זה, זה היה בצחוק'. כעבור שעה וחצי נכמרו רחמיו של הקצין התורן והוא הסיר את האזיקים בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר. אח"כ כבר לא מיהר לתא כל פעם ששמע צרחות. בארבע בבוקר, בביקורת נוספת בתא, נמצא זוהר ללא רוח חיים.
הוא עמד על רגליו, ראשו שמוט ועל צווארו רצועות השמיכה. זוהר מת מחוסר אספקת חמצן למוח. הוא נרדם מכדורי ההרגעה כשהשמיכה קשורה לצווארו ורצועת השמיכה חסמה את מעבר החמצן לראש. בשפה הרפואית זה נקרא 'תשניק'. בצבא קוראים לזה 'הורדת זקיף'. לוחצים על שני העורקים בצוואר וגורמים לעילפון תוך כמה דקות. כשהוצאנו את זוהר מהתא הוא כבר היה ללא רוח חיים. הוא לא נרצח ולא התאבד בתלייה. הוא מת זקוף על רגליו מוות עצוב ואכזרי".
זוהר ארגוב! המלך היחיד של המוזיקה המזרחית,גם שהוא היה חי הוא היה נחשב המלך וגם שהוא מת הוא נחשב המלך, ועל תגידו לי עופר לוי עכשיו או משהו כזה, זוהר ארגוב הזמר הכי טוב שהיה קיים במדינת ישראל,!!!!